תראה לו דוגמה, אל תספר לו

לפעמים אתה יודע בדיוק איך אתה רוצה שמשהו יישמע, אבל אין לך מילים להסביר את זה. זה טבעי. הרבה יותר קל להראות דוגמה מאשר לתאר סגנון, ובדיוק על זה בנוי השיעור הזה.

נסה לתאר במילים את הסגנון שלך: קצר אבל לא יבש, חם אבל לא מתיילד, ישיר אבל מנומס. גם אם תצליח, הבינה המלאכותית עדיין תנחש. לעומת זאת, אם תיתן לה דוגמה אמיתית של טקסט שאתה אוהב, היא רואה בעיניים את אורך המשפטים, את בחירת המילים ואת הקצב, ומחקה אותם. דוגמה אחת שווה אלף הסברים.

מאיפה לוקחים דוגמה? אפשר הודעה ישנה שכתבת בעצמך ואהבת איך יצאה. אפשר פוסט של מישהו שהכתיבה שלו מוצאת חן בעיניך. אפילו פסקה מספר שאתה אוהב. כל טקסט קצר שמייצג את הצליל שאתה מחפש מתאים.

לדוגמה: אתה מארגן מפגש מחזור ורוצה לעדכן את החברים בקבוצה. במקום להסביר שאתה רוצה משהו לבבי וקליל, אתה מדביק הודעה ישנה משלך באותו אופי, ומבקש לכתוב בסגנון הזה הודעה חדשה על המפגש. התוצאה תישמע כמוך, לא כמו תבנית.

מה עושים עכשיו: בחר דוגמה קצרה, הודעה או פסקה שאתה אוהב, והדבק אותה במקום שלוש הנקודות שבסוף הפרומפט.

לפניך דוגמה לסגנון הכתיבה שאני אוהב. שים לב לאורך המשפטים, לטון ולבחירת המילים. כתוב בסגנון הזה הודעה חדשה בנושא: עדכון לחברים שאני מארגן מפגש מחזור. הדוגמה: ...

אם התוצאה עדיין רחוקה מהסגנון, תן דוגמה ארוכה או ברורה יותר. ככל שהדוגמה מייצגת אותך טוב יותר, כך הטקסט יישמע ממך.